מִיכַל דָּלִיּוֹת מַזְמִינָה אֶת הַיְּלָדִים וְאֶת הַהוֹרִים לְהִתְוַדֵּעַ לַפִּתְרוֹנוֹת הַחִנּוּכִיִּים שֶׁלָּהּ דֶּרֶךְ סִפּוּרִים מְלֵאֵי תּוֹבָנוֹת. אַבָּא וְאִמָּא לֹא מְבִינִים מָה עוֹבֵר עַל עִידוֹ. פִּתְאוֹם הוּא מְפַחֵד לְהִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר לְבַד, מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתוֹ לַשֵּׁרוּתִים וּמִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה מֵחֲלוֹמוֹת רָעִים. מָה קָרָה, עִידוֹ? הֵם שׁוֹאֲלִים שׁוּב וָשׁוּב, אֲבָל עִידוֹ לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר. אֵיךְ מִתְמוֹדְדִים עִם תְּקוּפוֹת שֶׁל פְּחָדִים אֵצֶל יְלָדִים? הַאִם תָּמִיד אֶפְשָׁר לְזַהוֹת מַהוּ הַמָּקוֹר לַהִצָּמְדוּת וְלַבֶּהָלָה הַפִּתְאוֹמִיּוֹת? וְכֵיצַד תּוֹמְכִים וּמְחַזְּקִים אֶת תְּחוּשַׁת הַחֹסֶן הַפְּנִימִי עַד שֶׁהַמַּשְׁבֵּר יַחְלֹף? מִיכַל דָּלִיּוֹת הִיא יוֹעֶצֶת מִשְׁפַּחְתִּית, מַנְכָּ"לִית מֶרְכַּז מִיכַל דָּלִיּוֹת לְהַדְרָכוֹת הוֹרִים, לְהַרְצָאוֹת וּלְהַכְשָׁרוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת. מְחַבֶּרֶת הַסְּפָרִים "אֵין יְלָדִים רָעִים", "הוֹרִים, מָה הַשְּׁאֵלָה?!" וְ""הַמַּתְכּוֹן לְגִדּוּל יְלָדִים מֻצְלָחִים". עָפְרָה שֶׁפֶר־בְּרוֹשׁ הִיא מַדְרִיכַת הוֹרִים וּמְפַעְנַחַת צִיּוּרֵי יְלָדִים, כּוֹתֶבֶת, עוֹרֶכֶת וּמְתַרְגֶּמֶת