קִיטִי, דְּלַעַת וּפִּיקְסִי מְגַלִּים גִּנַּת שָׁמַיִם סוֹדִית עַל גַּגּוֹת הָעִיר. זֶהוּ מָקוֹם פִּלְאִי, מָלֵא צְמָחִים אֶקְזוֹטִיִּים וְקִשּׁוּטִים יְפֵהפִיִּים. פִּיקְסִי נִרְגֶּשֶׁת כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא רוֹצָה לְסַפֵּר עָלָיו לְכָל הָעוֹלָם, אֲבָל כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר חֲתוּלִים שׁוֹמְעִים עַל הַגִּנָּה הַסּוֹדִית, הַמַּצָּב רַק הוֹלֵךְ וּמַחְמִיר. עַד מְהֵרָה נֶאֱלֶצֶת קִיטִי לְהִתְעָרֵב כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַגִּנָּה הַיָּפָה מֵאֵלֶּה שֶׁנְּחוּשִׁים כַּנִּרְאֶה לַהֲרוֹס אוֹתָהּ.