טובי פליישמן ידע למה לצפות. הנישואים שלו הסתיימו, תודה לאל. עכשיו יגיעו תורם של הסדרי הראייה, מרירות קלה ובטח גם איזו מריבה או שתיים עם אשתו לשעבר. הוא לא העלה בדעתו שיום אחד, בדיוק בקיץ שבו חיי המין שלו התעוררו לחיים כמו עוף החול, רייצ'ל תביא את הילדים לדירתו החדשה ולא תחזור יותר. הוא הרי עבד כל כך קשה כדי לבנות לעצמו חיי רווקות מאוזנים, נשים חיזרו אחריו. התמונות שהן שלחו, הבגדים שהן לבשו. או לא. ועכשיו זה? בזמן שהוא מלהטט בין ענייניו המקצועיים, האבהיים וכמובן – חובותיו החדשים כלפי כל הנשים שהשליכו את עצמן לרגליו, טובי יודע שהוא חייב לנסות להבין: מה קרה לרייצ'ל, למה התמוטטו הנישואים שלו, האם קיימת אפשרות, ולו קלושה, שלא ראה את הדברים כפי שהם באמת, והאם אפשר (וכדאי) להיפרד מתחושת הקורבנות הכה מתגמלת.