בספרה המאלף טראומה והחלמה משלבת ג`ודית לואיס הרמן את שני תחומי הכשרתה ונסיונה הנרחבים - הוראה ומחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד וטיפול קליני בנפגעי אלימות; במוקדו של החיבור הטענה היחודית כי המטופל המבקש להחיש את החלמתם של מטופליו נידרש להתנער מן הגישה המסורתית המחייבת אותו לעמדה של נייטראליות מוסרית. החלמתם של נפגעי טראומה ושילובם מחדש בחברתם הקרובה והרחוקה לא תושג במהלך של קתרזיס חד ומהיר אלא בתהליך ארוך ומתמשך שראשיתו בהבנה מעמיקה ויסודית של הנסיון הטראומטי והדינמיקה הטיפולית המביאה להחלמתם של נפגעי אלימות.
כדי להעמיק בהבנת מהותה של הפגיעה הקשה הכרוכה בנסיון הטראומטי נסמכת המחברת על עדויותיהם של ותיקי קרבות, שורדי מחנות ריכוז, קרבנות של פשעים אלימים, נשים וילדים מוכים, בני ערובה, שבויי מלחמה ונפגעי אונס ויוצאת מסיפורים אישיים אלה כדי להקיש על מידת הפגיעה, רגשות האשם והבושה המנתקים באלימות את נפגע הטראומה מסביבתו ומעצמו.
הטיעון והמחקר מתועדים ומבוססים להפליא אך הם אינם פוגמים במסר האנושי העמוק שמבקשת המחברת להעביר לקוראיה. טראומה והחלמה הוא ספר חיוני וחשוב בעידן שבו מתרחבים ממדיה של הפשיעה האלימה וגוברת המודעות למהותו של הנסיון הטראומטי.