כָּל מִינֵי דְּבָרִים לאֹ נְעִימִים קָרוּ לְלִיבִּי בַּיּוֹם הַזֶּה: נִיר הֵצִיק מֵעֵבֶר לָרָגִיל, גַּאיָה לאֹ הֵבִינָה אוֹתָהּ, וְגַם הַמּוֹרָה לאֹ מַמָּשׁ עָזְרָה. אֲבָל אָז קָרָה דָּבָר אֶחָד יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהָפַךְ אֶת הַיּוֹם שֶׁלָּהּ לַיּוֹם הֲכִי מְעַצְבֵּן בַּשָּׁנָה. מִי זֶה נִיר? מַה קָּרָה לְלִיבִּי? וְהַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמְּחַכֶּה סוֹף טוֹב לְיוֹם כָּזֶה?