החיים שלחו לי שמש.
אינסוף שמשות.
חלקן חיממו אותי. חלקן שרפו.
חלקן סינוורו אותי.
חלקן הציפו אותי באור גדול. הכנסתי כל שמש כזאת לצנצנת ושמרתי קרוב אליי,
כדי להתנחם בהן בימים של מלח. איפסנתי את הרגעים הכי יפים שלי -
שאוכל להסניף אותם כמו נרקומן זיכרונות.
את האהבות החולפות שלי, ואת האחת שנשארה.
את הד צחוקם של הוריי -
כשעוד היו צוחקים בקול גדול שהרעיד את קירות הבית.
את הדמעות שנקוו מהבורות של חיי -
שאזכור מהיכן טיפסתי.
איפסנתי את מבט הילד שעוד לא נולד לי. ועכשיו,
אני מזמין אתכם להושיט יד,
לקחת צנצנת, לפתוח אותה,
להיזרק אל רגע אחד בחיים שלי, ומשם, להילקח גם אל רגע אחד בחיים שלכם.