פַּעַם נְתִינִים הָיוּ צְרִיכִים לַעֲבֹד עֲבוּר הַמֶּלֶךְ לְלֹא שָׂכָר. פַּעַם נָשִׁים לֹא הֻרְשׁוּ לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם וְלִלְבּשׁ מִכְנָסַיִם. פַּעַם נֶאֱסַר עַל שְׁחֹרִים וּלְבָנִים לָשֶׁבֶת זֶה לְצַד זֶה בָּאוֹטוֹבּוּס. מֵאָז הִשְׁתַּנָּה כָּל זֶה לְטוֹבָה! זֶה קָרָה בִּזְכוּת גְּבָרִים וְנָשִׁים שֶׁנֶּאֱבָקִים כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים בִּדְרָכִים מְקוֹרִיּוֹת וּנְחוּשׁוֹת כְּדֵי לְשַׁנּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת. יוֹם אֶחָד תָּמָר הַסּוֹפֶרֶת פּוֹגֶשֶׁת אֶת דָּן, יֶלֶד קוֹפְצָנִי שֶׁמִּסְתַּבֵּךְ תָּמִיד. דָּן מְגַלָּה אֶת הַאֹסֶף הַמְּשֻׁנֶה שֶׁלָּהּ – סִפּוּרֵי מַאֲבָקִים לֹא אַלִּימִים. בִּזְכוּתָם דָּן יוֹצֵא לְהֵאָבֵק בְּאִי־צֶדֶק פְּרָטִי מִשֶּׁלּוֹ, וְגַם אַתֶּם, אַחֲרֵי שֶׁתִּקְרְאוּ, וַדַּאי תַּאֲמִינוּ בַּכּוֹחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאַחַת לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם. תָּמָר וֵרֵטֶה־זֶהָבִי הִיא מַרְצָה לְחִנּוּךְ וּפְעִילָה חֶבְרָתִית יִשְׂרְאֵלִית. זוֹכַת עִטוּר אַנְדֶּרְסֶן וּפְרַס מִפְעַל חַיִּים לְסִפְרוּת יְלָדִים עַל שֵׁם דְּבוֹרָה עֹמֶר.