שרון חיון גינת | הצלתי אותך, אבל שנינו יודעים שלא היה מה להציל אלמלא היית פוגשת אותי.
את איימת על משפחתי. איימת עליי. איש לא מאיים עליי. אפילו לא את. פתחת נגדי במלחמה וברחת. לקחת איתך את הלב שלי, את הנשמה שלי ואת הסוד שלי. אמצא אותך. אחזיר אותך. ואז, אלחם בך. המלחמה הזאת תסתיים רק בדרך אחת. אחד ינצח. אחד יפסיד.
ואני לא מתכוון להפסיד. ”איך אדע? אתה תשלח לי שליח או מלאך?” היא
הרשתי לעצמי להיחשף וזה הפך אותי לפגיעה יותר. במבט לאחור אני מבינה שהילדה שהייתי, שעדיין חיה בתוכי, הייתה חייבת להאמין בהבטחה. להאמין בך. זו הייתה טעות, טעות אחת ויחידה ולא אתן שהיא תחזור על עצמה.
זה היה רק סיפור אגדה שרציתי לחיות. היינו רק חלום שרציתי להגשים.
אתה היית אשליה. גילית את הסוד האפל שלי, אבל לא ציפית שאגלה את שלך. עכשיו אני לוקחת בחזרה את השליטה בחיי. חיים בהם אין לך מקום. הגיע הזמן להכיר באמת, אין שום סימן.
נסה להתקרב אליי ואממש את האיום שלי. אלחם בך. ואז, אהרוס אותך.