בעוד זמן קצר מאוד הכול יתחיל; יתהפך בעצם. אבל לעת עתה כולם חיים את חייהם כרגיל: בני הזוג שרוצים להתגרש ועדיין מסתירים את כוונתם מבנם החייל; המשפחה שמתיישבת על הספה בסלון לתצלום משפחתי, ועדיין אינה יודעת שלא יהיו עוד לעולם תצלומים כמו זה; האב שמשחק טטריס בארבע לפנות בוקר ומתקדם במשחק שלב אחר שלב בזמן שבִתו רוקדת וחוגגת במסיבת טבע. כך גם הרפתן שקם בכל בוקר בארבע לחלוב את הפרות, ובעוד שעתיים וחצי לא ייראה עוד הקיבוץ כמו שהיה; והאֵם שמוטרדת מכאב השיניים של בנה, כאילו אין דבר גרוע מזה; וכמוהם האיש שנוסע לרמת הגולן ומודאג רק מרצונו של חברו חולה הסרטן לסיים שם את חייו. בעוד זמן קצרצר יתהפכו עולמותיהם, אבל בני ברבש, במקום לעסוק ברגע הטלטלה בוחר להתמקד דווקא בשעות שקדמו לה, וכך מקבל כל אחד מן הסיפורים האלה משמעות כפולה: האחת – אם כל המתואר בסיפור יימשך במסלולו הרגיל; והאחרת – בצל הידיעה של מה שקרה באמת לכל הדמויות הללו לאחר המשפט האחרון; אז, במבט לאחור, גם הפרטים הפעוטים ביותר מקבלים משמעות הרת גורל. בני ברבש, סופר, תסריטאי, מחזאי, מפליא לממש כך את כל כישוריו, ודווקא במה שנדמה שאי אפשר לספר כי שום מילים לא יכילו אותו.