איור: אלונה פרנקל. ראשיתו של הסיפור - משחק בנסיעה רחוקה. ילד קטן מבקש כל פעם: "בואי נשחק". אז שיחקנו, ועוד פעם שיחקנו, כדרכם של ילדים. האצבעות הפכו לשחקנים שהציגו את הסיפור: פעם אני מציגה את היד שלי, ופעם אני מציגה עם היד שלו. כל פעם חיפשנו שוב את גברת זרת. האצבעות חיפשו למעלה, התכופפו כלפי מטה או נעו לצדדים. ואמרו "לא, לא, לא". אז אולי אתם יודעים איפה גברת זרת?