ראשיתו של הספור-משחק בנסיעה רחוקה.
ילד קטן מבקש כל פעם: "בואי נשחק". אז שחקנו, ועוד פעם שחקנו, כדרכם של ילדים.
האצבעות הפכו לשחקנים שהציגו את הספור: פעם אני מציגה עם היד שלי, ופעם אני מציגה עם היד שלו.
כל פעם חפשנו שוב את גברת זרת. האצבעות חפשו למעלה, התכופפו כלפי מטה או נעו לצדדים, ואמרו "לא, לא, לא." אז אולי אתם יודעים איפה גברת זרת?