ברקאי: "אני מניח שסגנון המפגשים בינינו יסטה משבלונַת הראיונות הרגילה ויגלוש להחלפת דעות, לשיחה. אני מקווה שתאזור מספיק אורך רוח לשמוע את התובנות שלי". זעירא: "טוב. אני לא יודע כמה טוב ייצא לי מזה, אבל כמה יותר גרוע אני עוד יכול להצטייר בעיני הציבור?" שני אנשים יושבים משני צידי השולחן. ביניהם שתי כוסות תה וצלחת עוגיות. האחד הוא האלוף (בדימוס) אלי זעירא, ראש אמ"ן בשנת 1973 ומי שוועדת אגרנט הצביעה עליו כאשם העיקרי במחדל הפתעת מלחמת יום הכיפורים. השני הוא אבירם ברקאי, בוגר המלחמה ההיא כמפקד מחלקת טנקים בסדיר, ומי שחוקר אותה וכותב עליה ב־18 השנים האחרונות. הספר ויכה הברק פעמיים מביא את עיקרי השיחות ביניהם, שנמשכו על פני עשרות מפגשים, במשך קרוב לעשור, כשלפתע פתאום, בשבת 7 באוקטובר 2023, בעודם עסוקים בניתוח כשלי המלחמה הרחוקה ההיא, פרצה מלחמה נוספת. זה קרה בדיוק חמישים שנה אחרי, בדיוק מצמרר המהדהד את הביטוי שטבע בזמנו חיים חפר: "רבותיי, ההיסטוריה חוזרת" — אותו העם, אותה הארץ, אותה קונספציה, אותה זחיחות שלטונית, אותו מחדל. האמנם? במהלך שעות רבות של דיאלוגים קולחים ומרתקים, משוחח ברקאי עם זעירא על הזרעים שהנביטו את הפתעת מלחמת יום הכיפורים, מעמת אותו עם טענות שהועלו כלפיו לאורך השנים בנוגע לתפקודו ולתפקידו במחדל, וכפועל יוצא מהפתעת המלחמה הנוספת, מלחמת חרבות ברזל, מנסים השניים למצוא את הדומה והשונה בין שתי המלחמות — 1973 ו־2023. וזעירא נענה לאתגר, משיב באומץ, בפתיחות ובכנות מעוררות השתאות — על הכל. אבירם ברקאי הוא מחברם של שישה ספרים בנושאי מלחמות ישראל, בדגש על מלחמת יום הכיפורים. זוכה פרס צ'ציק (2019) על מפעל חיים בתחום חקר מלחמות ישראל.