האזוב ידוע כבר מימי קדם בשל יכולות הריפוי שלו והוא נפוץ במזרח הים התיכון בחורש מחשופי סלעים. בישראל, המשך קיומו עומד בסכנה בעקבות קטיף בכמויות מסחריות של הצמח ולכן הוכרז כצמח מוגן . הרמב"ם מפרט את שימושי האזוב בפירושו לסוגיית פרה אדומה: "הוא עשב נכבד במיני מטעמים, והוא עשב ידוע לרופאים, ואוכלים אותו בעלי-בתים ומתבלים בו הקדרות ומרככים אותו בדבש" האזוב צומח לגובה של 30-50 סנטימטרים. ענפיו זקופים, עליו נגדיים (שני עלים בכל מפרק), פשוטים, מעוגלים בצורתם בצבע אפור-ירקרק מכוסים שערות.